תפוזי דם

תפוזי הדם מאופיינים בכתמים אדומים על הקליפה ופנים הפרי אדום ארגמן כהה.

תפוזי הדם נוצרו מהרכבה של זנים במאה ה-18 בסיציליה. הם גדלים ברוב ארצות הים התיכון אך פופולרים במיוחד בסיציליה, ספרד, איטליה וארה"ב.

גודל הפרי בגודל בינוני-קטן, הקליפה דקה, מעט מחוספסת, מתקלפת בקלות וצבעה כתום-אדום כהה. עוצמת הפיגמנט האדום בקליפה תלויה במזג אוויר. הטעם משובח, מלווה בארומה יינית. הפרי מועט זרעים.

הפיגמנט האדום בפנים הפרי ומחוצה לו הוא האנתוציאנין. הוא מהווה מנגנון הגנה לצמח, מכיוון שהוא מסנן קרינת UV. הצבע האדום של התפוח, התות ושאר פירות אדומים וסגולים נובע מנוכחותו של פיגמנט האנתוציאנין.

אנתוציאנינים הם ככל הנראה הקבוצה החשובה ביותר של הפיגמנטים הצמחיים הנראים לעין, לצידו של הכלורופיל. הם נמנים על בעלי ההשפעות הפיזיולוגיות החזקות ביותר בין כל התרכובות הצמחיות. הם מובילים ביכולתם נוגדת החמצון. מנגנוני ההגנה שלהם כנגד חמצון כוללים הגנה בפני רעלנים שונים, הגנה על ליפידים בממברנות התאים מפני חומרים מזיקים, הגנה על חומצות אמינו מפני מחמצנים ועוד. מחקרים מראים כי לסוגים מסוימים של אנתוציאנינים, יכולת נוגדת חמצון הגבוהה פי ארבעה מזו של ויטמין E.

מה עושים עם תפוזי דם? צבעם המרהיב של התפוזים משדרג כל מנה או קינוח. הם משתלבים נהדר בסלטים, קוקטיילים, סורבטים, טארטים, עוגות ועוד מגוון קינוחים. כמובן שניתן לסחוט למיץ, יש שיגידו שטעמם משובח וטעים יותר.