רוּבַּרְבּ

מראהו של הרוברב, הידוע גם בשמות רברבר או ריבס, דומה מאוד לסלרי אך הגבעולים האדמדמים מסגירים את העובדה שמדובר בירק אחר ולמעשה, הם אפילו לא קרובי משפחה.

טעמו של הרוברב חמצמץ ולכן הוא משתלב בהרמוניה בגזרת הקינוחים והמאפים המתוקים ואף מכונה "צמח הפאי". הרוברב משמש באופן מסורתי כבסיס לפאי או לפתן, אך ניתן למצוא אותו גם במתכוני רטבים, ריבות, פנקייק, מאפינס, קראמבל, טורטים, טארטים ועוד. כמו כן, ניתן לעשות בו שימושים נוספים בתחום הבישול, למשל עם עופות בתנור, תבשילי בשר, קציצות ולביבות.

מקור שמו מגיע מהשפה הלטינית REUBARBARUM שפירושו "השורשים של הברברים", מושג שבא לתאר כל דבר זר או בלתי מוכר בתרבות הלטינית. מוצאו של הרוברב בצפון אסיה: כבר לפני 4500 שנה היה מוכר בסין ובדרום רוסיה בשימושים רפואיים ודקורטיביים אולם רק במאה ה-18 החלו לצרוך אותו כירק מאכל באירופה, כשהאנגלים היו הראשונים לגלותו.

לרוברב יתרונות בריאותיים רבים. הוא ידוע כמסייע לתפקוד תקין של מערכת העיכול, הודות לסיבים התזונתיים ומכיל מגוון רחב של ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון וביניהם ויטמין K, ויטמין C, ויטמין A, בחומצה פולית, ויטמיני B וכן בברזל, מגנזיום, אשלגן זרחן וסידן. הוא נודע כירק דל קלוריות ומכיל רק  16 קלוריות ב-100 גרם.